בנם של סיגל ודוד. נולד ביום י"ג בשבט תשס"ה (23.1.2005) בקריית מוצקין. אח צעיר לשישה - בת אל, אוראל, איליי, ליאל, ירין ואוריאן.

דניאל נולד וגדל בקריית מוצקין במשפחה גדולה וחמה.

למד במצפ"ה, בית ספר ממלכתי דתי בקריית מוצקין, המשיך לחטיבת הביניים "רבין" ובהמשך למד בתיכון "אורט מוצקין". במהלך שנות לימודיו בלט כתלמיד ערכי וחייכן, תלמיד טוב שהמורים חזרו ושיבחו. דניאל כיבד מאוד את מוריו ושמר על קשר חם איתם גם לאחר הגיוס לצבא.

הוא אהב מאוד כדורגל. בשעות אחר הצהריים שיחק כדורגל בשכונה, אך גולת הכותרת הייתה קבוצת הכדורגל שאהד – "הפועל תל אביב". דניאל היה אוהד "שרוף", יחד עם אחיו הגדול נהג ללכת למשחקי הקבוצה באצטדיון "בלומפילד" ונהנה מכל רגע. השיר "לעולם לא תצעדי לבד", המזוהה עם אוהדי הקבוצה, היה קרוב מאוד ללבו. אהבתו לקבוצה הייתה כה עמוקה עד שמאוחר יותר, לאחר שהתגייס, כתב בהודעה לאוהד שהיה אמור ליצור אתו קשר, כדי לתת לו כרטיס למשחק, שרק סיבה אחת תמנע ממנו לענות לטלפון: "אם אני לא עונה, אני בעזה".

דניאל הצליח להקדיש שעות רבות גם להתנדבות בעמותת "תנו לחיות לחיות", עשייה שהיה בה שילוב בין אהבתו לבעלי חיים לבין האכפתיות והרצון לתרום שאפיינו אותו.

לקראת סוף התיכון הצטרף דניאל לפרויקט "עוצמה", תוכנית מנהיגות כחלק מהכנה לשירות משמעותי בצה"ל, במטרה להגיע ליחידה קרבית בה יוכל לתרום ככל יכולתו למדינה ולחברה.

דניאל היה נער מוכשר ויפה תואר שניחן בעיניים כחולות בעלות מבע עמוק, וחיוך ביישני שהמיס לבבות. נער בולט על אף צניעותו וענוותנותו. משפחתו הגדירה אותו כ"יהלום הבית". מקור גאווה שלמרות היותו האח הצעיר היה לכולם מה ללמוד ממנו. ילד עם נשמה ענקית, שאהב לעזור ולתת לכל אדם באשר הוא.

הוא הקפיד על דייקנות ולוחות זמנים בכל הקשור לפגישות, לשעות לימוד ולתפילה. הקפיד ללכת לבית הכנסת בחגים ובשבתות, ולהניח תפילין מדי יום. חבריו ומכריו תיארו אותו כ"מלאך של טוב" - מלא שמחה ואהבה, שתמיד היה שם עבור הזולת. דניאל היה אהוד מאוד על חבריו ובזכות כישוריו החברתיים הטבעיים היווה מגנט שמשך אליו ילדים רבים. הוא ידע לשמוח ולצחוק, והיה בעל גישה חיובית ואופטימית מדבקת.

דניאל רחש כבוד עצום להוריו. בכל יום שישי היה נכנס הביתה עם פרחים ושוקולדים כשעל פניו החיוך הממיס שהיה סימן היכר שלו. את אהבתו לסבים ולסבתות ביטא במנהג הקבוע לבוא לביקור בבתיהם בכל הזדמנות.

ב-13 באוגוסט 2023 התגייס דניאל לצה"ל כלוחם בחטיבת הנח"ל בחיל הרגלים, גדוד 931.

במהלך שירותו היה דניאל חייל מוערך מאוד ואהוב על חבריו לנשק. חבריו לשירות סיפרו שהיה חבר נפלא שיודע לשמח ולצחוק ולהיות שם עבור כולם. גם בצבא שמר על האישיות החיובית והאופטימית שאפיינה אותו, ולא פעם חבריו שאבו ממנו כוחות במצבים קשים. מפקדיו העידו עליו שהיה לוחם טוב שהצליח להגיע בכוח רצונו להישגים משמעותיים מבלי לוותר, גם כשהיה קשה. הפך מנער ללוחם וחייל קרבי מקצועי, חייל שרצה והצליח לתרום, למצות את יכולותיו ולהוכיח את עצמו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים - יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

כשהחלה המלחמה דניאל היה בהכשרה. במרץ 2024 התקיים טקס מסע הכומתה שלו - רגע של הגשמת חלום עבורו ועבור משפחתו. בתפקידו הצבאי היה קלע חוד, תפקיד שדרש מיומנות גבוהה ודייקנות. הוא עבר הכשרה אינטנסיבית ומאתגרת כשהוא פועל מתוך תחושת גאווה עמוקה, של שליחות ומחויבות למדינת ישראל.

דניאל יצא עם יחידתו ללוחמה ברצועת עזה. הוא נלחם במסירות ובגבורה, בהתאם לחינוך שקיבל במשפחתו, וכפי שהוכשר בצבא.

יומיים לפני נפילתו התקשר דניאל בפעם האחרונה להוריו. הוא סיפר להם שהם נכנסים לשכונת זיתון ברפיח, והבטיח לטלפן מיד כשיצאו משם.

ביום שישי 10.5.2024 יצאה היחידה לפעילות בשכונת זייתון ברפיח. במהלך הפעילות נהרגו ארבעה לוחמים, בהם דניאל.

רב-טוראי דניאל לוי נפל בקרב ביום ב' באייר תשפ"ד (10.5.2024). בן תשע-עשרה בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בקריית אתא. הותיר אחריו הורים ושישה אחים ואחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

אמו סיגל ספדה לו: "הילד שלי. דניאל אתה האוויר שאני נושמת, אתה החיים שלי. ילד כזה טוב, צנוע, אוהב לעזור עם נשמה הענקית. היית לוחם בגאווה, נתת את כל הנשמה שלך. אוהבת אותך ילד שלי, לא אשכח אותך עד יום מותי. אתה חרוט בליבי ונשמתי וכמובן בגופי".

אחותו ליאל אמרה: "אני עומדת פה במעמד הזה ואומרת לך מילים אחרונות. במקום לבכות בחתונה שלך מאושר, אני בוכה פה מעצב בהלוויה שלך... כשמוציאים את הפרח מהשורש שלו כל העציץ מת, ואלוהים לקח לנו את הפרח הכי יפה בעציץ".

לזכרו של דניאל חיברו אמו וחברים את השיר "דניאל":

"דניאל / כוכב זורח, זה אתה שמסתכל / שומר מלמעלה, מסרבים לעכל / דניאל / האור שלך זורח / מלווה אותי בחום / מבקש שאחייך, שהלב ימשיך לפעום / היית כה נלהב, בלב, בנשמה / שבתות בדשא / החולצה האדומה / היית החבר שתמיד בא לעזרה / בתיכון, בגדוד, עם האחים ובשכונה / ומי יודע מה המסע של הנשמה / אותך לימדנו רק לתת פה אהבה.//

הייתם שני אחים יוסף ודניאל / יחדיו אתם למעלה / לנצח ישראל / ואם ישאלו פה אנשים / הם יזכרו את הענווה / את הצניעות, הנתינה / את הפרחים שהוא קנה / ובבלומפילד עשו כבוד / בכו שם את דמותך / הבלונים האדומים / עפו לעברך / רצו חיבוק אחרון / עם הנשמה אשר אבדה / עם העיניים הכחולות / עם יהלום שלא בקע / ילד, רק תדע / כולם שרים פה בשבילך".

לעילוי נשמת דניאל יזמה המשפחה כתיבת ספר תורה. כן הודפסו עלון תפילות לעילוי נשמתו, וסידור דרכי אבות השלם.

הופצו מדבקות לזכרו עם משפטים שאפיינו אותו, ומדבקה המנציחה אותו יחד עם חברו סמל יוסף דסה, שניהם גדלו יחד מגן הילדים, דרך בית הספר והתיכון, גיוס משותף לאותה חטיבה, סיום הטירונות יחד ושניהם נפלו באותו קרב.

עיריית קריית מוצקין הקימה את "כיכר הרעות" להנצחתם של דניאל וחברו יוסף בלב נוף ילדותם. הכיכר מעוטרת בשני עצי זית המסמלים את חברותם ונחנכה ברקע השיר "הרעות".

חברת התובלה תבור-גליל השיקה מיכלית חלב חדשה על שמו של דניאל לוי. המיכלית עוטרה בשמו ובתמונתו.

באצטדיון בלומפילד, אצטדיון הבית של הקבוצה אותה אהד, הונפו עשרות בלונים אדומים לזכרו של דניאל.